לשון לבגרות, שיעור ראשון בתחביר: נושא, נשוא, מושא, לוואי ותיאור. 

א. חלקי הדיבור וחלקים תחביריים.
משל: נגיד יש לנגר חתיכות עץ בצורות שונות. הוא שם את כל המוטות על מדף אחד ומדביק עליו פתק: מוטות עץ. יום אחד הוא לוקח ארבעה מוטות כאלה ומשתמש בהם בתור רגליים לשולחן. מהיום המוט עץ הוא רגל של שולחן. "מוט עץ" זו ההגדרה הבסיסית של צורת חתיכת העץ. "רגל של שולחן" זה התפקיד שהמוט מקבל כשמחברים את החתיכות לשולחן.
כך בתחביר. ראשית מסווגים את המילים סיווג בסיסי, בלי להתייחס לחיבורן במשפט. שם עצם. פועל. תואר. מילת יחס. תואר הפועל. אחר כך בונים משפט. לוקחים חתיכה שהיא "שם עצם" ("הגשם") וחתיכה שהיא פועל ("יורד"), ומחברים אותן למשפט (הגשם יורד). מרגע זה שם העצם משמש כנושא, הפועל משמש כנשוא, כמו שהמוט שימש כרגל והפלטה שימשה כמשטח השולחן.
בשביל לשלוט יפה בתחביר, כדאי להתמצא די טוב בסיווג הנ"ל לחלקי דיבור, והחשובים ביותר: שם עצם, פועל, תואר, תואר הפועל, מילת יחס.

ב. חלקי המשפט
1,2. כל משפט הוא צירוף של נושא ונשוא, לכן אין צורך להתייחס לצירוף הזה כשמדברים על צירופים במשפט. (יוצא דופן: משפטים נדירים "חסרי נושא").
נושא הוא הדבר שמדברים עליו, נשוא הוא מה שאומרים על הנושא. העגבנייה רקובה: על מה או על מה מדברים? על העגבנייה (נושא). מה אומרים עליה? שהיא רקובה (נשוא).
3. לרוב הנשואים הפעליים מצטרף המושא. המושא הוא מה או מי שהנשוא פועל עליו. החתול שפך את החלב. חתול - נושא, שפך נשוא. על מה התבצעה הפעולה? על החלב. החלב הוא המושא במשפט זה.
חמש דוגמאות נורא פשוטות למשפטים גרעיניים, עם נושא נשוא מושא.
1. המנהל הודה בכישלונו. 2. הקטנה ניצחה את הגדולה. 3. האיש מנהל חנות. 4. (אני) חטפתי צינון. 5. אלוהים יודע הכול. (שימו לב שלא מנתחים את מילות היחס ב... את...)

נושא, נשוא ומושא הם רכיבי המשפט הגרעיני.

ב. שכיח שלנושא, לנשוא ולמושא מצטרפות מילים נוספות. בדרך כלל אלו "משלימים" מידע על הנושא, הנשוא או המושא, והם נקראים "משלימים". בשביל להגדיר את המשלימים צריך לראות לאיזה חלק דיבור הם מצטרפים, ולא מעניין לאיזה חלק תחבירי הם מצטרפים. האם הם מצטרפים לשם עצם (לא חשוב אם הוא נושא, מושא, ואפילו נשוא, כפי שנראה בהמשך).
דוגמאות להצטרפויות:
האיש החרוץ מנהל ביעילות חנות מטריפה.
ניתוח: האיש נושא, מנהל נשוא, חנות מושא. הצטרפויות: החרוץ מצטרף לאיש. ביעילות מצטרף ל"מנהל". מטריפה מצטרף לחנות.
משלים המצטרף לשם עצם נקרא לוואי.
משלים המצטרף לפועל יכול להיות או מושא או תיאור.
זיהוי בסיסי של מושאים (מלבד שהם משלימי פועל) הוא שהם התשובה לשאלות "מי/מה": הנער פגש את חברתו. את מי פגש הנער? את חברתו. לכן חברתו היא המושא.
אבל אם משלים הפועל עונה על שאלות כמו מתי, היכן, למה וכמה ועוד אחדות, הוא תיאור. הנער פגש את חברתו אתמול ברחוב. מתי הוא פגש אותה? אתמול (תיאור זמן). איפה פגש אותה? ברחוב. תיאור מקום. הבנת ברוך? התיאורים מתארים את הנשוא. המושאים לא מתארים אותו, אלא הם הדבר שעליו הוא פועל. לא תמיד ההבדל ברור כל כך. נשאיר את זה לשלב מתקדם יותר.
עד כאן חמשת חלקי המשפט הבסיסיים. נושא, נשוא, מושא + לוואי, תיאור.
הנה חמישה משפטים פשוטים מאוד עם ניתוחיהם התחביריים.
מקרא של קיצורים. חמשת חלקי המשפט: נו' נש' מו' ל' ת'. ניתוח צירופים: צירוף שם עצם = צש"ע, פועל = צ"פ.
דוגמה של ניתוח: הבית הלבן הודיע אתמול על כניסת הנשיא החדש לתפקידו.
הבית (נו')
הלבן (ל') (צש"ע-הבית)
הודיע (נש')
אתמול (ת') (צ"פ-הודיע. עונה לשאלה מתי? = תיאור זמן).
על [מילת יחס, לא מגדירים בניתוח התחבירי].
כניסה (מ') (צ"פ-הודיע. עונה לשאלה: על מה הודיע? לכן מושא).
הנשיא (ל') (צ"ש-כניסת. איזו כניסה? כניסת הנשיא).
החדש (ל') (צ"ש-הנשיא. איזה נשיא? הנשיא החדש).
לתפקידו (ל') (צ"ש-כניסה. למה הייתה הכניסה? לתפקידו. צ"ש תמיד לוואי)

המתינו בכיליון עיניים לשיעור הבא, בקרוב, על המשפט השמני (שאתם קוראים לו שמאני).